"אז חכי רגע ,
למה את מתכוונת כשאת אומרת שתהליך הלמידה של קורס יסודות בודי ספין ובכלל לימודי איזון חיים הוא תנועה בלתי פוסקת של הלוך וחזור? " היא שואלת
"כשאת למעלה  (מבינה את החומר , מצליחה לעשות בדיקת שריר, מקבלת מענה מהמטוטלת,  מקבלת פידבק חיובי ממטופל תוך כדי הסטאז …)הדרך היחידה שלך לנוע היא לרדת למטה או להחזיק את ה"למעלה "בנוקשות ואז את כבר לא ממש בדרך."
"אוקיי , תמשיכי" היא קוטעת אותי כמי שמבקשת רגע לעבד את מה שאמרתי לה "ו…"
"אבל אם את מצליחה לשמור את ה"למטה" (פתאום בדיקת השריר כבר לא זורמת, אנשים סקפטיים, המטוטלת לא נענית לבקשתך, את לא מבינה למה המערכות שיוצאות לטיפול הן אלה שאת צריכה לטפל בהן, הפרוצדורה פתאום נראית מורכבת… אין לך ממש פניות לטפל כרגע , את לא ממש מתרגלת…") גם כשאת "למעלה"
את לא נופלת מהתוצאה או מחוסר "ההצלחה" או מהבלבול או מחוסר הדיוק ,או אולי מחוסר המרכוז ,או מחוסר החיבור ,או מחוסר הפניות או מתגובת החוץ או מכל האינספור כבלים למינהם.
את ממשיכה עם תנועת החיים, עם תנועת הלמידה עצמה,
מבינה שכל מה שקורה הוא חלק בלתי נפרד מהדרך ללא העדפה שלמעלה זה טוב ולמטה זה רע,
את פשוט מקבלת את הלמידה כפי שהיא ככזו שנמצאת בתנועה אינסופית של הלוך וחזור, ממש כמו החיים עצמם,
ותוך כדי את מגלה את עצמך בתוכה , שם מתרחש הקסם האמיתי ואיתו הצמיחה וההתפתחות שלך ושל האחר"

היא מסתכלת עליי, ובלי להסס שואלת  "מתי נפתח המחזור הבא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×