מטפלים טובים יודעים להחזיק מרחב.
להיות שם עבור המטופל. להכיל, לשאת, ללוות.
אבל מה קורה כשההחזקה הזו גובה מחיר?
השיחות נשארות איתנו.
הכאב נוכח גם אחרי שהמפגש הסתיים.
ולפעמים, הגבול בין ללוות מישהו לבין להיסחף איתו מיטשטש.
זו תופעה מוכרת, כמעט טבעית, בעולם שבו המטפל נוכח לא רק בראש, אלא גם בלב.
אבל השאלה שחשוב לשאול היא:
איך אנחנו שומרים על עצמנו בתוך מרחב ריפוי מבלי לאבד אנרגיה?
המטפל כאדם. השדה כמשאב.
בעבודה הטיפולית, רבים מאיתנו למדו לסמוך על אינטואיציה, על הקשבה, על נוכחות.
אבל לעיתים, כל אלו פועלים מתוך השדה האישי שלנו מבלי שיש בידינו כלים ממשיים לשמור עליו נקי, מוגן, מאוזן.
כאן נכנסת שיטת איזון חיים.
שיטה שמציעה לא רק כלים לעבודה עם המטופל אלא גם תשתית אנרגטית עמוקה שתומכת במטפל עצמו.
היא מלמדת אותנו לזהות עומסים בשדה שלנו, לשחרר אותם, ולהחזיר לעצמנו את האנרגיה שאולי “זלגה” בתוך הליווי.
גוף המטופל מדבר. אבל גם שדה המטפל מגיב.
עבודה עם איזון חיים מבוססת על דיאלוג מתמיד עם השדה האנרגטי: של המטופל, ושלנו.
באמצעות בדיקת שריר, רשימת עדיפויות(אפשרויות טיפול), ומפת גוף אנרגטית אנחנו לומדים לזהות לא רק את מה שמתרחש אצל האדם שמולנו, אלא גם את מה מתרחש אצלנו תוך כדי.
- מתי הגבול שלנו מיטשטש?
- האם אנחנו “מחזיקים” משהו שלא שייך לנו?
- האם נשאבנו לשדה רווי רגש מבלי לשים לב?
העבודה הזו דומה לפיזיותרפיסט שמטפל בגוף אחר, אך שומר על יציבה נכונה לאורך כל הדרך.
גם ברמה האנרגטית השדה שלנו צריך תמיכה, ייצוב, והחזרה הביתה.
איזון אישי לא כבחירה אלא כהכרח מקצועי
רבים מהמנחים והמטפלים שמתחילים לעבוד עם איזון חיים מדווחים על שינוי מהותי:
הם מרגישים פחות מותשים. פחות אחראים “לסחוב את כל התהליך”.
יותר בהירים, יותר נינוחים ועם תחושת עוגן פנימי שגם המטופלים מרגישים.
המפגש האנרגטי נעשה מדויק יותר.
ההחזקה לא שוחקת אלא מזינה.
והתהליך כולו נעשה לא רק עמוק יותר אלא בטוח יותר, לשני הצדדים.
לסיום: השדה הוא לא רק מה שקורה למטופל
הוא גם מה שקורה לנו בתוכו.
ואם אנחנו רוצים להחזיק תהליכים עמוקים, בטוחים, פתוחים
אנחנו צריכים ללמוד להחזיק גם את עצמנו.
שיטת איזון חיים מציעה בדיוק את זה:
לא רק טיפול באחר אלא דרך ריפוי שכוללת גם אותנו.
למידע נוסף על תוכנית ההכשרה הקרובה או תהליך אישי במרחב אנרגטי תומך:
לחצו כאן