במרחב הטיפולי, השאלות הן חלק בלתי נפרד מהמקצוע.
הן מגדירות את כיוון ההקשבה, את המסגרת של השיחה, את ההבנה של הדפוס או הכאב.
אבל יש רגעים שבהם, למרות כל השאלות הנכונות, משהו לא נפתח.
המטופל עונה, משתף, מתבונן ועדיין נשארים מקומות סגורים.
דברים שאינם נאמרים. רגשות שלא זזים.
וכמטפלים, זה הרגע שבו עולה שאלה שקטה:
אולי לא מה ששאלנו היה שגוי אלא מאיזה מקום נשאלה השאלה?
שאלה טובה אינה טכנית, היא תדר
בשיטת איזון חיים, מושם דגש עמוק לא רק על השאלות אלא על שדה השאלה.
זו לא רק שאלה אינטלקטואלית, אלא קריאה אל השדה האנרגטי של האדם.
האם הכוונה ממוקדת?
האם יש רשות?
האם אנחנו שואלים מהמקום הנכון או מנסים לייצר תנועה מתוך הנחות, צורך, או ניסיון “לקדם את התהליך”?
הבדיקה בשיטה אינה רק מוודאת נתונים היא פותחת דלת.
דרך בדיקת שריר, אנחנו יכולים לבדוק לא רק מה נוכח, אלא מה רלוונטי, מה מדויק לרגע זה, מה השדה של המטופל מוכן לחשוף.
שאלות שלא עוברות דרך הדיאלוג החיצוני אלא דרך התדר הפנימי של הגוף.
לפעמים, השאלה הנכונה ביותר היא זו שלא עלתה בכלל בשיחה.
דמיינו קלינאית תקשורת ששואלת ילד: "איך אתה מרגיש כשאתה לא מצליח לבטא מילה?"
אבל דווקא השדה שלו מגיב לשאלה שלא נאמרה: "למה אתה לא מרשה לעצמך להישמע?"
או פסיכולוג שמברר על טראומה ישנה, אבל הגוף מגיב דווקא לשאלה פשוטה שלא נשאלה בקול: "האם אתה מוכן שיראו אותך?"
שיטת איזון חיים לא מבטלת את השיחה, אלא מרחיבה אותה.
היא מאפשרת למטפל לזהות מה השאלה המדויקת שפותחת תהליך, גם אם היא לא תיאולוגית, לא מתוחכמת, ואולי אפילו לא מנוסחת.
שאלות שמבקשות, לא דוחקות
מטפלים רבים מספרים שבנקודה מסוימת במסע המקצועי הם מפסיקים "לדחוף" את התהליך.
הם לומדים לשאול אחרת ולהקשיב יותר.
לא רק לתוכן אלא לשדה.
שיטת איזון חיים מחזקת בדיוק את התנועה הזו.
היא מביאה כלי מדויק לשאול מתוך הגוף של המטופל, מתוך ההסכמה שלו, מתוך רשות.
השינוי שמתחולל שם עדין אך עוצמתי:
המטופל לא מרגיש שהוא נשאל.
הוא מרגיש שמישהו מקשיב לשאלה שכבר בתוכו, ושמישהו מוכן להחזיק אותה יחד איתו.
אז מה באמת מבקש להישאל?
בין אם את.ה מטפל.ת רגשית, קלינית, הוליסטית או מדריך.ה בתהליך
יכול להיות שהשלב הבא בעומק הטיפולי שלך לא נמצא בתשובות…
אלא בדרך חדשה לשאול את השאלות.
רוצה להכיר את שיטת איזון חיים מקרוב כמטפל.ת או כתהליך אישי?
לחצו כאן לפרטים על ההכשרה / התהליך