הוא : " איטהל , מה יצא לי מזה "?
אני: "אין לי מושג"
הוא : "איך את יכולה להגיד לי דבר כזה, את אמורה לדעת"
אני: " מי אמר?"
הוא : " מה זאת אומרת מי אמר?, באתי אלייך כי לך יש את התשובות"
אני:" הנחה שגויה"
הוא "איפה ישמע דבר כזה ?"
אני : "פה "
הוא : " זה לא מובן ונראה לי כמעט בלתי אפשרי להגיע אל מישהו שאין לו תשובות עבורך , אז למה אתה בא?"
אני: "כדי למצוא אותם בכוחות עצמך"
הוא: שותק…
אני :" אולי פשוט תנסה, תקשיב ללב שלך, לתחושת בטן גם אם כרגע אין לך ודאות לגבי כלום"
הוא מתחיל להתרכך , הכל פתאום נהיה איטי יותר
הוא מרים את כוס השתיה , מסתכל עלי , מסתכל על הכוס , שותה בלגימה נשען אחורה על הכיסא, מתחיל לתופף באצבעות על השולחן
ואני מתבוננת בו וממשיכה "אז מה אתה אומר ? אתה מוכן להקשיב לו?" אתה מוכן לקבל את זה שאין לי מושג? "
הוא : "עכשיו יורד לי האסימון , כשלחצת לי את היד ואמרת נעים מאוד אנושית…. למה התכוונת"
אני מחייכת אליו "כן זה השם שנתן לי האל"
"אוף איתך " הוא אומר "יאללה אני בפנים "
הוא לוחץ לי את היד , "נעים מאוד מר אנושי שמוכן לדעת על עצמו יותר ממה שאת יודעת עליו"
"עכשיו אנחנו יכולים לעבוד ביחד" השבתי ושיחררתי את היד.