אני : "אז מה אתה בוחר להרגיש לו יכולת, רגע אחרי הפיצוץ.."
הוא "אני בוחר להרגיש אותו"
אני:"את מה?"
הוא : "את הביטחון שהיה לי רגע לפני הכניסה פנימה …"
אני בודקת בדיקת שריר היד נופלת …
"מה עוד "? אני שואלת ..
הוא:"אני בוחר להרגיש אמונה "…
אני בודקת שוב .. היד נופלת ..
אני: "אני יכולה לבקש ממך משהו קטן?,
תסתכל אלי רגע.. מפה מהלב המרוסק כפי שהגדרת אותו …
מהבטן הדואבת כפי שציינת… משם ..
לו יכולת מה היית בוחר להרגיש?"
שקט.. שנמשך כמו נצח..
שקט שהורגש בכל פעימה ובכל נים בגופו…
שקט שגדע כל דבר חזק…
אחריו בא הבכי..
ואחריו באה התשובה המדויקת , האמיתית לו.
הוא מישיר אליי מבט ,
העיניים הכחולות שלו אומרות הכל..
ועדיין ,
אני מחכה לשמוע את הבחירה החדשה שלו…
זו שתיצור הסכם מחודש
הסכם בינו לבין עצמו שיבחן כל פעם מחדש…
"אני בוחר" הוא אומר לי..ומשתתק
"להרגיש שלם" גם בלי היד ועם הרגל המלאכותית הזו"…
הוא אוחז בידו הקטועה .
"זה מה שאני בוחר"!!!
ופורץ בבכי של שמחה.
ולי נותר רק לאזן.
אלוהים ,
ברגעים האלה כל שנותר לי הוא להרכין ראש לנוכח הפליאה שבכוחה העצום של רוחנו לברוא להציל ,לרומם ולהפיח חיים..
ולך א. תודה על שיעור מדהים בדיוק, כנות וקבלה