התקשרו
התקשרו

שינוי אמיתי: תהליך מצטבר, עדין ומורגש אצל המטופל ואצל המטפל

על ההבנה, הזיהוי וההכרה בשינוי בתהליכי איזון חיים

אנחנו רגילים לדמיין שינוי כאירוע דרמטי, הארה פתאומית, החלטה אמיצה, מהפך.
אבל מחקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית והטיפולית מראים כי שינוי יציב ובר קיימא הוא לרוב תהליך הדרגתי, לא-ליניארי, מצטבר (Prochaska & DiClemente, 1983).
התובנות אינן מגיעות בבת אחת, אלא נבנות ונשקעות לאורך זמן.

בשיטת איזון חיים, Life Alignment, אנחנו רואים שוב ושוב כיצד שינויים עמוקים יכולים להתחיל בתנועה קטנה, לפעמים כמעט בלתי מורגשת, ולגדול למשהו שמטעין מחדש את חייו של האדם במשמעות, יציבות וחופש.

מהו שינוי באמת?

שינוי איננו רק "תוצאה" מוחשית, אלא שינוי בתפיסת העצמי, בתחושת המסוגלות ובתגובות הרגשיות והגופניות למציאות.
לעיתים הוא מתבטא בהפחתת סימפטומים, אך לעיתים קרובות יותר הוא ניכר בשינויי ניואנס, שינויי תגובה, שחרור של דפוס, התרחבות של אפשרויות בחירה.

הספרות מתארת שלושה ממדים של שינוי (Norcross & Wampold, 2011):

בשיחות עם מטופלים אפשר לשמוע ביטויים כמו:

אלו סימנים עדינים, אבל הם הבסיס לשינוי מתמשך.

איך שינוי מתרחב אצל המטופל?

במפגש איזון, אנו מאפשרים למערכת הפנימית של האדם, גוף, רגש ותודעה להתכוונן מחדש.
לא המטפל מייצר את השינוי, אלא המטופל פוגש בתוכו משאבים וכוחות שלא היו זמינים לו קודם.
מה שמתחיל בשחרור של חסימה אנרגטית או בזיהוי אמונה מכשילה, הופך לחוויה מופנמת של חופש גדול יותר.

לדוגמה:

המפתח הוא לעזור למטופל לזהות ולתת תוקף לשינויים הללו, גם אם הם נראים קטנים.

מה קורה אצל המטפל?

גם אצלנו, המטפלים, מתרחש תהליך של שינוי והתבוננות.
להיות נוכח מול אדם אחר בשיא פגיעותו מחייב אותנו להרפות מהצורך "לתקן" ולהתמסר למה שמבקש להתרחש.
היכולת לשאת שתיקה, לשים לב לדקויות, לכבד קצב אישי, אלה הם שרירים שמתפתחים בנו לאורך הדרך.

למעשה, מחקרים מצביעים על כך שמטפלים אשר מפתחים מודעות עצמית ואמון בתהליך משדרים תחושת ביטחון שמאפשרת למטופל להיפתח לשינוי (Norcross, 2011).

שליטה ואחריות בתהליך

כאן חשוב להבחין: המטופל אחראי לתהליך, אך אינו שולט בו.
האחריות שלו היא להסכים להתבונן, לנשום, להרגיש, להישאר נוכח גם כאשר לא נעים.
השליטה – איך, מתי ובאיזו צורה השינוי יופיע אינה תמיד בידיו.
וזו נקודה חשובה לשיקוף: יש לך אחריות על הדרך, אך אינך צריך לשלוט בתוצאה.

איך נוכל לאפשר למטופל להכיר בשינוי?

שאלות עדינות וממוקדות יכולות לסייע למטופל לזהות בעצמו את התהליך שעבר.
למשל:

שאלות כאלו לא רק מאפשרות למטופל לראות את השינוי, אלא גם מחזקות את תחושת המסוגלות שלו ומעמיקות את השפעת התהליך.

שינוי בתהליכי איזון חיים הוא תהליך עדין, הדרגתי ומתרחב.
הוא נבנה דרך רצף של בחירות קטנות שמצטברות לכדי מהלך חיים חדש.
הוא דורש מהמטופל אחריות ומוכנות אך לא שליטה.
והוא מזכיר גם למטפל להיות עד, להניח, לסמוך, ללמוד.

אשמח לשמוע מכם: איך אתם מזהים שינוי אצל המטופלים שלכם? אילו דרכים מצאתם כדי לשקף למטופל שהשינוי כבר קורה, גם אם הוא עדין? ואיך אתם עצמכם לומדים ומתפתחים בתוך התהליך?
אתם מוזמנים לשתף כאן בתגובות תובנות, סיפורים ושאלות וללמוד יחד.