אני מאמינה שהאופן שבו אנחנו תופסים את העולם משפיע על האופן שבו נתנהל בו,
החוץ מלא ברעשים , נקודה .
חלקם משקפים את הרעש הפנימי,
אחרים את רעש הקולקטיב שמקושר בין אם נרצה או לא בין אם נאמין או לא,
בין אם נקווה או לא,
למה שקורה בתוכנו .
המדהים הוא שבכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור
לשמוע ולהקשיב למה ולמי באופן שנכון לנו..
זה חלק ממה שקורה בתהליך ההתפתחות האישי בשיטת איזון חיים.
אנחנו יכולים לבחור להיות מועצמים במציאות סובייקטיבית שמחלישה ,
באותה מידה שאנחנו יכולים להחליש ולצמצם את עצמינו אל מול אותה מציאות .
השאלה הגדולה מבחינתי היא האם אנחנו מוכנים לקחת 100% אחריות על תפיסת המציאות שלנו ?
האם אנחנו מוכנים להכיר בהשלכות שלה ולתת מקום ליכולת שלנו ליצור יש מאין שמכיל את הכל כשיש שקט בפנים? בשעה שאנחנו בוחרים להיות נוכחים , לצד עולם חיצוני שבתחושה שלנו מצמצם , מקביל, כובל וסוגר ?
האם אנחנו באמת נכונים ומוכנים?
איטהל